צריכים לדעת ולהאמין שבוודאי כל אחד ואחד מישראל אפילו הפחות שבפחותים הוא בעל כח גדול לעמוד כנגד היצר הרע שלו! ועיקר כל החולשות והחטאים והתאוות שהאדם נלכד בהם חס ושלום הוא רק מחמת שטות שאינו יודע מכוחו!
כמבואר בדברי רבי נחמן מברסלב זצ"ל בנעימת החרוזים שלו הנדפסים בתחילת ספרו "לקוטי מוהר"ן" וזה לשונו: חזק ונתחזק ואל תהיה כפיל הגדול וכגמל אפילו כשמושכהו בחוטמו העכבר לא יבעט בו וכל זה מחמת שטות שאינו יודע מכוחו אבל נפשי הפקחת והחזקה..
ובגמרא מובא:[1] זכרים - אילים שוורים וכד' שיש להם קרניים המנגחים זה את זה אם נפלו לארץ חוששים להם לריסוק אברים ונחשבים טריפה וכן נפסק בשולחן ערוך בהלכות טריפות[2]
ומנגד נפסק[3] לגבי שור שהרביצוהו לשחיטה שאף על פי שנפל נפילה גדולה אין חוששים לו לריסוק אברים ואינו טריפה לפי שיודע שיפילוהו ונועץ ציפורניו ומתחזק עד שמגיע לארץ
והקשו הפוסקים במה שונה דין שור שהרביצוהו לשחיטה שאפילו נפל נפילה גדולה אינו טריפה מדין זכרים המנגחים זה את זה שנפלו ולהם כן חוששים לריסוק אברים וטריפה?[4]
ותירצו: שכל אחד מהזכרים המנגחים בטוח בעצמו שהוא ינצח ולא חושב שיפול! ולכן אינו מתחזק לנעוץ ציפורניו ולהכין עצמו קודם הנפילה ולפיכך נטרף כדין בהמה נפולה..
ומבואר שאפילו זכר בהמה מאמין בכוחו ויוצא לקרב רק על דעת לנצח![5] קל וחומר שעל האדם להאמין בכוחו שלבסוף בוודאי ינצח הכל![6] ומבואר עוד יותר מעלת השור שמובל לשחיטה שמחזק עצמו גם בשעת הנפילה שנועץ ציפורניו ואינו מתיאש ולפיכך אינו נטרף!
ומובא עוד בגמרא בעניין אדם שהזיק את חבירו: 'הניח לחבירו גחלת על לבו ונשרף פטור' לפי שהיה לו לסלקה מלבו בעצמו! ואפילו התרו במניח לפני שעשה כן פטור לפי שהיה סבור שיסלקנה חבירו מעליו ולא יניח עצמו להישרף![7]
ומבואר שיש מציאות כזו שאדם יאבד את רוחו כל כך עד שיניח עצמו להישרף ולא יזקוף אצבע להצלתו! ה' יצילנו
וכך פסק הרמב"ם בעניין אדם שנפל בדרך ונתקלו בו אחרים: 'נפל הראשון והיה מוטל לרוחב הדרך ונתקל אחד בראשו ואחד ברגליו ואחד בבטנו הרי הוא חייב בנזקי כולם הואיל והיה לו לעמוד ולא עמד'![8]
ומבואר שאף על פי שהיה אנוס בשעת נפילתו הוא אינו אנוס בהיותו מוטל לדרך ועליו לעמוד! וכנרמז בתהילים:[9] 'כי יפֹל לא יוטל'! וכו'
וכששאלו פעם את הרבי מגור זצ"ל איזו קללה היא הנוראה ביותר בתורה? השיב:[10] 'ולא תאמין בחייך' כי אם אינו מאמין בעצמו אינו אדם וחשוב כמת ולהיות בעולם הזה בדמות אדם ללא יכולות של אדם זה מייסר מאוד...
וכמו שאמר דוד מלכנו:[11] 'נחשבתי עם יורדי בור הייתי כגבר אין איל' שהחשיבו אותו עם המתים היורדים לבור כי היה נראה להם כאיש ללא כח..
וכנ"ל בשם החזון איש זצ"ל: שהקטן אינו סמל החיים ואינו סמל אי החיים! וראה באגרות וכתבים למרן הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל[12] שאבי אבות הטומאה של תקופתנו הוא הזלזול בצורת האדם!
וכיוצא בזה כתב רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל שכשם שצריך אדם להאמין בה' יתברך כך צריך אחר כך להאמין בעצמו[13]
ויש לומר שזה סוד הפסוק:[14] 'וגבר ימות ויחלש' וכו' שהרי החלישות באה קודם מיתה והיה צריך לומר להיפך וגבר יחלש וימות? אלא שכשאינו מאמין בעצמו כבר נחשב כמת והולך ונחלש..
ודע שאפילו מי שכבר נמשך אחר תאוות עולם הזה ועבר מה שעבר ונפגם שֺכלו ונתבלבל ונתמעט אף על פי כן במעט מעט שֹכל הנשאר יכול גם כן לעמוד ואפילו נקודה אחת מן השֺכל יכולה לעמוד כנגד כל העולם עם כל התאוות![15] ועוד יבואר בהרחבה בפנים הספר בס"ד
[1] חולין פרק אלו טריפות נא.
[2] בדין בהמה נפולה סימן נח סעיף ט
[3] שם סעיף י
[4] בית יוסף סעיף י, וראה כה"ח שם ס"ק נב
[5] ואין חילוק בין קטן לגדול שאפילו נלחם הקטן עם הגדול הדין כן! ואפילו לא היו מנגחים אלא אחד היה מנגח ואחד מתנגח ומיואש מלנגח כה"ח שם ס"ק נד
[6] צא ולמד מדוד המלך שחשש אפילו רק שלא יאמרו שאפשר לנצחו! כפי שנאמר בתהילים יג ה 'פן יאמר אֹיבי יכלתיו' וכו'
[7] בבא קמא כז. שולחן ערוך חושן משפט תיח סעיף יח ועיין עוד במשנה סנהדרין עו:
[8] הלכות נזקי ממון פרק יג הלכה יא, ובבא קמא לא., ובשולחן ערוך חושן משפט בסימן תיג סעיף ג
[9] לז כד
[10] פרשת כי תבוא
[11] תהילים פח
[12] אגרת מב
[13] צדקת הצדיק קנד
[14] איוב יד י, ובחלק מהעדות נוהגים לומר בברכת המזון בברכת האורח "בבנים שלא ימותו" ולא אומרים "בבנים שיחיו" ונרמז הנ"ל..
[15] שיחות הר"ן נא, ועיין עוד לקוטי הלכות ברכת הריח ד