עצות וחיזוקים ופירוש מחודש בדרך צחות על המעשה ממלך וקיסר המובא בספרו של רבינו "סיפורי מעשיות"
מעשה ממלך וקיסר
מַעֲשֶׂה בְּקֵיסָר אֶחָד, שֶׁלּא הָיָה לוֹ בָּנִים
גַּם מֶלֶךְ אֶחָד לא הָיָה לוֹ בָּנִים
וְנָסַע הַקֵּיסָר עַל הָאָרֶץ לְשׁוֹטֵט לְבקש אוּלַי יִמְצָא אֵיזֶה עֵצָה וּתְרוּפָה לְהוֹלִיד בָּנִים
גַּם הַמֶּלֶךְ נָסַע כְּמוֹ כֵן
וְנִזְדַּמְּנוּ שְׁנֵיהֶם לְפֻנְדָּק אֶחָד, וְלא הָיוּ יוֹדְעִים זֶה מִזֶּה
וְהִכִּיר הַקֵּיסָר בְּהַמֶּלֶךְ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ נִמּוּס [שֶׁל מַלְכוּת]
וְשָׁאַל אוֹתוֹ וְהוֹדָה לוֹ שֶׁהוּא מֶלֶךְ
גַם הַמֶּלֶךְ הִכִּיר בַּקֵּיסָר גַּם כֵּן, וְהוֹדָה לוֹ גַּם כֵּן
וְהוֹדִיעוּ זֶה לָזֶה שֶׁנּוֹסְעִים בִּשְׁבִיל בָּנִים
וְנִתְקַשְּׁרוּ שְׁנֵיהֶם בְּאִם שֶׁיָּבוֹאוּ לְבֵיתָם וְיוֹלִידוּ נְשׁוֹתֵיהֶם זָכָר וּנְקֵבָה בְּאפֶן שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִים לְהִתְחַתֵּן אֲזַי יִתְחַתְּנוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם
וְנָסַע הַקֵּיסָר לְבֵיתוֹ וְהוֹלִיד בַּת
וְהַמֶּלֶךְ נָסַע לְבֵיתוֹ וְהוֹלִיד בֵּן
וְהַהִתְקַשְּׁרוּת הַנַּ"ל נִשְׁכַּח מֵהֶם
וְשָׁלַח הַקֵּיסָר אֶת בִּתּוֹ לִלְמד
גַּם הַמֶּלֶךְ שָׁלַח אֶת בְּנוֹ לִלְמד
וְנִזְדַּמְּנוּ שְׁנֵיהֶם אֵצֶל מְלַמֵּד אֶחָד
וְהָיוּ אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה מאוד, וְנִתְקַשְּׁרוּ בֵּינֵיהֶם, שֶׁיִשְּׂאוּ זֶה לָזֶה וְנָטַל הַבֶּן מֶלֶךְ טַבַּעַת וְנָתַן עַל יָדָהּ, וְנִתְחַתְּנוּ יַחַד
אַחַר כָּךְ שָׁלַח הַקֵּיסָר אַחַר בִּתּוֹ וֶהֱבִיאָהּ לְבֵיתוֹ
גַּם הַמֶּלֶךְ שָׁלַח אַחַר בְּנוֹ וֶהֱבִיאוֹ לְבֵיתוֹ
וְהָיוּ מְדַבְּרִים שִׁדּוּכִים לְבַת הַקֵּיסָר וְלא רָצְתָה שׁוּם שִׁדּוּךְ מֵחֲמַת הִתְקַשְּׁרוּת הַנַּ"ל
וְהַבֶּן מֶלֶךְ הָיָה מְגַעְגֵּעַ מאוד אַחֲרֶיהָ
{כאן מתגלה לראשונה דמותו של בן המלך אשר ללא ספק לא היה מחובר לנקודה שלו.. כי בוודאי אם היה מחובר לנקודה שלו היה מבקש את בת הקיסר ולא יושב בטל ומתגעגע.. ואם היתה לו איזו מניעה היה עליו להתפלל או לבקש עצה מהצדיקים..}
גַּם הַבַּת קֵיסָר הָיְתָה עֲצֵבָה תָּמִיד
וְהָיָה הַקֵּיסָר מוֹלִיכָהּ לַחֲצֵרוֹת שֶׁלּוֹ וּפָלָטִין [ארמון] שֶׁלּוֹ וְהֶרְאָה אוֹתָהּ גְּדֻלָּתָהּ וְהִיא הָיְתָה עֲצֵבָה
וְהַבֶּן מֶלֶךְ הָיָה מְגַעְגֵּעַ מאוד אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁנֶּחֱלָה
{נראה שהגעגוע היה געגוע של תאווה לכן נעשה חולה! }
וְכָל מַה שֶּׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ עַל מָה אַתָּה חוֹלֶה, לא רָצָה לְהַגִּיד
וְאָמְרוּ לְהַמְשַׁמֵּשׁ אוֹתוֹ: אוּלַי תּוּכַל אַתָּה לַחֲקר אֶצְלוֹ?
וְאָמַר לָהֶם, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כִּי הוּא הָיָה עִמּוֹ אָז בַּמָּקוֹם שֶׁלָּמַד שָׁם, וְהִגִּיד לָהֶם הַדָּבָר
וַאֲזַי נִזְכַּר הַמֶּלֶךְ, שֶׁכְּבָר נִתְחַתֵּן הוּא עִם הַקֵּיסָר מִקּדֶם
וְהָלַךְ וְכָתַב לְהַקֵּיסָר, שֶׁיָּכִין עַצְמוֹ עַל הַחֲתֻנָּה כִּי כְּבָר נִתְקַשְּׁרוּ מִקּדֶם כַּנַּ"ל
וְלא רָצָה הַקֵּיסָר
{מדוע הקיסר לא רוצה הרי זה כבוד גדול להיות מחותן עם המלך ובפרט שהמלך והקיסר כבר נתקשרו ביניהם? אלא שהקיסר הוא אדם נבון ובעל יכולות כשסיפרו לו שבן המלך ובתו כבר מכירים ורוצים זה את זה - שאל את עצמו הרי בתי עצבה והוא בן המלך נעשה חולה אם כן מדוע הוא לא הגיע עד עכשיו לבקשה? ולא דאג לבדוק בשלומה כל הזמן הזה? הקיסר הבין מיד שלחתן המיועד אין שום עזות ובטח שאינו מחובר לנקודה שלו ולכן לא רצה אותו לבתו}
אַךְ לא הָיָה יָכוֹל לְהָעִיז וּלְסָרֵב
וְהֵשִׁיב לוֹ, שֶׁיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ בְּנוֹ אֵלָיו, וְיִרְאֶה אִם יוּכַל לִנְהג מְדִינוֹת
{כאמור הקיסר כבר הבין בחכמתו שבן המלך חלש ולכן הציב תנאי זה ביודעו שבן המלך לא יוכל לעמוד בו וממילא יתבטל השידוך}
אֲזַי יַשִּׂיא בִּתּוֹ אֵלָיו וְשָׁלַח בְּנוֹ אֵלָיו
[היינו שֶׁהַמֶּלֶךְ שָׁלַח בְּנוֹ לְהַקֵּיסָר, כַּאֲשֶׁר צִוָּה הַקֵּיסָר כַּנַּ"ל]
וְהוֹשִׁיבוֹ הַקֵּיסָר בְּתוֹךְ חֶדֶר וּמָסַר לוֹ נְיָרוֹת שֶׁל עִסְקֵי הַמְּדִינָה לִרְאוֹת אִם יוּכַל לִנְהג אֶת הַמְּדִינָה
וְהַבֶּן מֶלֶךְ הָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ מאוד לִרְאוֹת אוֹתָהּ
{מדברים איתו על הנהגת מדינה נותנים לו הזדמנות והוא עסוק בלהתגעגע..}
וְלא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לִרְאוֹתָהּ
פַּעַם אֶחָד הָלַךְ אֵצֶל כּתֶל שֶׁל אַסְפַּקְלַרְיָא [מראה]
וְרָאָה אוֹתָהּ, וְנָפַל חַלָּשׁוּת
{כנ"ל שהגעגוע היה געגוע של תאוה שהיא בעצמה מחלישה את האדם}
וּבָאתָה הִיא אֵלָיו וְנִעֲרַתּוּ וְסִפְּרָה לוֹ, שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה שׁוּם שִׁדּוּךְ מֵחֲמַת הַהִתְקַשְּׁרוּת עִמּוֹ
וְאָמַר לָהּ: מַה נַּעֲשֶׂה, וְאָבִיךְ אֵינוֹ רוֹצֶה?
{אתה הרי הגבר תפקידך הוא להתפלל ולנסות לחשוב מה לעשות מדוע אתה שואל אותה?!}
וְאָמְרָה: אַף עַל פִּי כֵן
{בת הקיסר ענתה תשובה נכונה - "אף על פי כן" כלומר תאמין שנמצא פתרון כי אין יאוש בעולם כלל ולא צריך להתבלבל מכל מניעה}
אַחַר כָּךְ הִתְיַעֲצוּ, שֶׁיַּנִּיחוּ לִפְרשׂ עַצְמָם עַל הַיָּם
וְשָׂכְרוּ לָהֶם סְפִינָה וּפָרְשׂוּ בַּיָּם וְהָלְכוּ עַל הַיָּם
אַחַר כָּךְ רָצוּ לְקָרֵב עַצְמָם אֶל הַסְּפָר [שפת הים]
וּבָאוּ לַסְּפָר וְהָיָה שָׁם יַעַר וְהָלְכוּ לְשָׁם
וְלָקְחָה הַבַּת קֵיסָר הַטַּבַּעַת וְנָתְנָה לוֹ, וְהִיא שָׁכְבָה שָׁם
{כאן ברגע של ישוב הדעת בת הקיסר רמזה לו סוף סוף שהוא חלש ולכן ראוי שהטבעת תהיה אצלו כי הוא בבחינת הנקבה.. ועוד יתבאר בס"ד שזו היתה הטעות שהביאה עליה את כל היסורים המתוארים להלן כי אף שנראים דבריה נכונים - לא היה לה להשפילו כל כך!
כי הנה הדעת כולל שני כתרים והם חסדים וגבורות והחסדים נקראים זכרים והגבורות נקראים נקבות.. ולפי שאין הנקבה לוקחת רק חצי רק את כתר הגבורות לכן אמרו רז"ל: דעתן של נשים קלה כי דעתן חצויה..
ואם כן יש לומר שגם הזכר יהיה דעתו קל?! כי הרי אין בו רק מחצית דעת שהוא כתר החסדים והנקבה לוקחת את הגבורות כנ"ל.. אמנם בהכרח הוא ששורש כתר הגבורות נשאר בדעת הזכר! ולכן לעולם אין האשה יכולה לערער על גבורת בעלה אפילו כשהוא בשעת חולשתו כי באמת שורש הגבורות אצלו! וכן הוא הממשיך לה חיות דהיינו דעת וחסד להצילה ולשומרה מהסטרא אחרא }
אַחַר כָּךְ רָאָה הַבֶּן מֶלֶךְ, שֶׁבְּסָמוּךְ תַּעֲמד, וְהִנִּיחַ הַטַּבַּעַת אֶצְלָהּ
{בן המלך נשבר.. הוא החל להבין את מצבו.. אך עם זאת הוא לא היה מוכן לרדת עוד יותר ולוותר לגמרי על גבורתו - החיבור שלו לנקודה שלו התעורר לרגע ולכן הוא לא היה מוכן לקבל את הטבעת}
אַחַר כָּךְ עָמְדוּ וְהָלְכוּ אֶל הַסְּפִינָה
בְּתוֹךְ כָּךְ נִזְכְּרָה, שֶׁשָּׁכְחוּ הַטַּבַּעַת שָׁם
וְשָׁלְחָה אוֹתוֹ אַחֲרֵי הַטַּבַּעַת וְהָלַךְ לְשָׁם
וְלא הָיָה יָכוֹל לִמְצא הַמָּקוֹם
{כצפוי..}
וְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר, וְלא הָיָה יָכוֹל לִמְצא הַטַּבַּעַת
{כנ"ל..}
וְהָיָה הוֹלֵךְ לְבקשוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם
עַד שֶׁנִּתְעָה, וְלא הָיָה יָכוֹל לַחֲזר
{ושוב..}
וְהִיא הָלְכָה לְבקשוֹ, וְנִתְעֵית גַּם כֵּן
וְהָיָה הוּא הוֹלֵךְ וְתוֹעֶה, הוֹלֵךְ וְתוֹעֶה
אַחַר כָּךְ רָאָה דֶּרֶךְ, וְהָלַךְ לְיִשּׁוּב
וְלא הָיָה לוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת, וְנַעֲשָׂה מְשָׁרֵת
{חבל.. הניצוץ שנדלק אצלו קודם נכבה.. הוא תעה קצת חיפש קצת ואז נחלש שוב ונעשה משרת..}
גַּם הִיא הָיְתָה הוֹלֶכֶת וְתוֹעָה
וְיִשְּׁבָה עַצְמָהּ, שֶׁתֵּשֵׁב אֵצֶל הַיָּם
{גם היא תעתה אבל בניגוד אליו היא ישבה עצמה ועשתה התבודדות}
וְהָלְכָה אֶל שְׂפַת הַיָּם
וְהָיָה שָׁם אִילָנוֹת שֶׁל פֵּרוֹת, וְיָשְׁבָה שָׁם
וּבַיּוֹם הָיְתָה הוֹלֶכֶת אֵצֶל הַיָּם, אוּלַי תִּמְצָא עוֹבְרִים וְשָׁבִים
וְהָיְתָה מִתְפַּרְנֶסֶת מֵהַפֵּרוֹת
וּבַלַּיְלָה הָיְתָה עוֹלָה עַל אִילָן כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נִשְׁמֶרֶת מִן הַחַיּוֹת
וַיְהִי הַיּוֹם, וְהָיָה סוֹחֵר גָּדוֹל מֻפְלָג מאוד
וְהָיָה לוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן בְּכָל הָעוֹלָם
וְהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד
וְהַסּוֹחֵר הָיָה זָקֵן
פַּעַם אֶחָד אָמַר הַבֵּן לְאָבִיו
בַּאֲשֶׁר שֶׁאַתָּה זָקֵן וַאֲנִי נַעַר
וְהַנֶּאֱמָנִים שֶׁלְּךָ אֵינָם מַשְׁגִּיחִים כְּלָל עָלַי
וְאַתָּה תִּסְתַּלֵּק, וְאֶהְיֶה נִשְׁאָר רֵיק, וְלא אֵדַע מַה לַּעֲשׂוֹת
בְּכֵן תֵּן לִי סְפִינָה עִם סְחוֹרָה
וְאֵלֵךְ עַל הַיָּם כְּדֵי לִהְיוֹת בָּקִי בְּמַשָּׂא וּמַתָּן
וְנָתַן לוֹ אָבִיו סְפִינָה עִם סְחוֹרָה
וְהָלַךְ לַמְּדִינוֹת, וּמָכַר הַסְּחוֹרָה, וְקָנָה סְחוֹרָה אַחֶרֶת וְהִצְלִיחַ
בִּהְיוֹתוֹ עַל הַיָּם, רָאוּ אוֹתָן הָאִילָנוֹת הַנַּ"ל [שֶׁהָיְתָה הַבַּת קֵיסָר שָׁם]
וְסָבְרוּ שֶׁהוּא יִשּׁוּב, וְרָצָה לֵילֵךְ לְשָׁם
וּכְשֶׁנִּתְקָרְבוּ רָאוּ שֶׁהֵם אִילָנוֹת, וְרָצוּ לַחֲזר
בְּתוֹךְ כָּךְ הֵצִיץ הַסּוֹחֵר [היינו בֶּן הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל] לְתוֹךְ הַיָּם
וְרָאָה שָׁם אִילָן, וְעָלָיו כְּמַרְאֵה אָדָם
וְסָבַר שֶׁמָּא הוּא טוֹעֶה עַצְמוֹ
וְהִגִּיד לִשְׁאָר הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ שָׁם
וְהִבִּיטוּ וְרָאוּ גַּם כֵּן כְּמַרְאֵה אָדָם עַל הָאִילָן
וְהִתְיַשְּׁבוּ לְהִתְקָרֵב לְשָׁם
וְשָׁלְחוּ אִישׁ עִם סְפִינָה קְטַנָּה לְשָׁם
וְהֵם הָיוּ מַבִּיטִים בְּתוֹךְ הַיָּם כְּדֵי לְכַוֵּן אֶת הַשָּׁלִיחַ
שֶׁלּא יִטְעֶה מִן הַדֶּרֶךְ
כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ מְכֻוָּן אֶל הָאִילָן הַנַּ"ל
וְהָלַךְ לְשָׁם, וְרָאָה, שֶׁיּוֹשֵׁב שָׁם אָדָם, וְהִגִּיד לָהֶם
וְהָלַךְ בְּעַצְמוֹ [בֶּן הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל]
וְרָאָה, שֶׁיּוֹשֶׁבֶת שָׁם
[היינו הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל, שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת שָׁם כַּנַּ"ל]
וְאָמַר לָהּ שֶׁתֵּרֵד..
{כאן מתחילים היסורים של בת הקיסר עד שתמצא את בעלה היא עתידה לעבור סבל וצער עם הסוחר הזה לאחר מכן תשתחרר ותעבור צער וסבל עם מלך שלא היתה לו אשה ואחר כך תחבור לעוד נשים ותתמודד עם גזלנים וכו' - מכאן ועד סוף הסיפור מצוטטים רק הקטעים הנצרכים להבנה}
וְהִסְכִּימוּ שֶׁלּא לֵילֵךְ עוֹד מְלֻבָּשׁ כְּמוֹ נָשִׁים
וְתָפְרוּ לָהֶם בִּגְדֵי זְכָרִים, מַלְבּוּשֵׁי אַשְׁכְּנַז, וְהָלְכוּ עִם הַסְּפִינָה
{לפעמים האשה משנה מטבעה היא "תופרת לה בגדי זכר" ומתנהגת כמו זכר - כמו גבר היא מנסה להשתלט על הנקודה של בעלה, קרה אליו, מבטלת את דעתו, מבזה אותו, וכו' וכו' בדור שלנו הדבר הזה מצוי מאוד לצערנו וכמה סיבות יש לדבר אבל אין כאן המקום להאריך בזה
ובאמת גם הנשים סובלות מזה ומסתבכות עם עצמן כי אינן באמת יכולות למשול לפי שדעתן קלה ואינן רואות את הנולד וכו'
ובשלב מסוים למרבה הצער הן אף מתאוות לכח הזה וקשה להן לעצור.. ולכן נתנה חוה לכל החיות והבהמות והעופות שבעולם לאכול מפרי עץ הדעת ולא הסתפקה בזה שנתנה רק לאדם
ודע שהנקבה היא דין והיא בבחינת בית דין של מעלה ומבואר בדברי רבינו האר"י ז"ל שהאשה או שהיא צדקת ויורשת גן עדן או רשעה ויורשת גהנם או לאבדון ואילו הגברים דור הולך ודור בא כדי לתקן..
ואכן באמת כל נשות ישראל צדקניות הן! אולם אם אשה נופלת בדעתה והיצר הרע משכנע אותה להרשיע ח"ו כידוע יש לה כח להכניע ולשבור את נפש הגבר לגמרי אם אינו חזק מספיק בדעתו להשמר מפניה ולהציב לעצמו מחסום פנימי על הנקודה הטובה הפרטית שלו! ואדרבה דווקא כשהוא חזק בדעתו יכול לתת לה אהבה אמיתית שאינה תלויה בדבר!
והגברים גם הם כבר אינם זכרים כל כך כמו בדורות קודמים ולכן הדברים משתבשים.. ומה שביקש ברק בן אבינועם מדבורה הנביאה שתלך איתו למלחמה ואם לא הוא לא ילך.. היה זה רק מפני שרצה שזכותה תגן עליו.. ואף על פי כן ענתה לו דבורה שבושה היא לו.. ולבסוף יצא ונלחם
ומובא בגמרא: שהזקנים תירגמו לתלמי המלך את התורה ביוונית ושינו כמה מילים כדי שלא יטעה בהבנתה למשל: במקום הנאמר בפסוק: 'נעשה אדם' תירגמו לו: "אעשה אדם" כדי שלא יטעה לחשוב שיש שתי רשויות ח"ו.. וזה אכן שינוי מתבקש! אך במקום הפסוק: 'זכר ונקבה בראם' תירגמו: "זכר ונקבה בראו"..
ונתקשו המפרשים במעלת שינוי זה, מהי הטעות שהיה תלמי עלול לטעות מהכתוב בראם? ויש לתרץ שבאמת ידעו הזקנים שאם יתרגמו "בראם" כפי שאכן כתוב בתורה יתחילו היוונים לשאול אותם מי חשוב יותר הגבר או האשה? ומה מותר לאיש ואסור לאשה? וכו' וכו' ויבקשו שוויון ביניהם.. ולכן פירשו לו: "בראו" כדי שיחשוב ששניהם אחד שניהם שווים.. ולא יכנס איתם לויכוח טפשי }
ענוה לאשה
האשה צריכה להשמר מאוד שלא תיקח את התפקיד שלה לגאוה ושטלתנות ושלא תבוז לבעלה בלבה אלא אדרבה שתתפלל עליו ותדחוף אותו וכו'
במהלך הסיפור מתואר סבל רב מאוד שבת הקיסר עברה - כי הרגע שבו החזירה לבעלה את הטבעת היה משפיל ונראה כנסיון להשתלט עליו ולהיות היא הגבר.. ולכן נענשה ונגזר עליה כל הצער שעברה..
כי האשה הכשרה צריכה לכבד את נקודת הזכר של בעלה ולהתנהג בחכמה ובעדינות ולא בכוחנות ובזלזול ובוז ח"ו
ואדרבה עליה לבקש ולרצות שיפרוש את חסותו עליה וזהו כבודה דווקא כמו שאמרה רות לבועז: 'ופרשֺת כנפך על אמתך' וכפי שמדוייק מלשון הגמרא: אשתו ובניו תלויים בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם.. שאשתו תלויה בו ולא להיפך
בספר שבט מוסר לאחר שכתב שאי אפשר לאדם להשיג שלמות לנפשו כדי לזכות לעולם הבא כי אם על ידי אשה טובה מנה כמה תנאים לאשה הכשרה כדי שתהיה חביבה על בעלה ואלו הן:
א} שתשמור על נקיות ב} שכל דבריה עם בעלה יהיו בנחת ובדרך חן ושפה רפה לא בקול רם וכל שכן לא בכעס וחרון ג} כשרואה שבעלה דחוק אל תרבה עמו בשאלות וכן תצמצם עצמה שהרי רואה שאין בידו יכולת להביא לה כעת ואם יראה שנוהגת עמו באכזריות גם הוא מסיר אהבתו ממנה.. ואדרבה בימי דוחקו תראה לו פנים שוחקות ותפייסו בדברים ותחזקהו בהבטחות.. ובראותו אהבת אשתו עמו אף שהוא בחוסר כל נכנס שמחה בלבו ומסיר דאגתו ועל ידי כך יתעלה ויתרומם כוכב מזלו בבנים בחיים ובמזונות ד} אם רואה האשה שאירע לבעלה איזה תקלה או עלילת ממון והוא עצוב תדבר על לבו דברי תנחומים ותקל הדברים הקשים בעיניו בדברים המושכים לבו של אדם מדברי חן ופנים שוחקות ותאמר לו: אהבת עולם אהבתיך ראיתי פניך כראות פני מלאכי אלקים וכו' וכשמוע האיש דברי פיוסים כי נעמו מסיר עצבותו מלבו ה} שלא תהיה עצלנית ושיהיה ביתה נקי כבית המלך ותשים עיניה בבגדי בעלה ובבניה לנקותם מכל כתם כדי שלא יהיו בעלה ובניה בזויים בפני הבריות ו} תצייר תמיד צורת בעלה כאילו הוא בפניה תמיד ודמות צורתו תחקוק בלבבה כאילו הוא שֺר.. וכשהוא עני תדמה שהוא כשֹר ששינה בגדיו כדי שלא יכירו אותו כדרך שהיו עושים פעם.. ובכך פונה לבה מלחשוב בדברי שחוק וקלות ראש ולא תבוא להרבות שיחה עם שום אדם בעולם ז} לא תרבה לדבר בפני בעלה.. רק תהיה ככלה בחופתה.. ונשים השומעות שירי עגבים לוקחות הדברים כאילו עליהן נאמרים ומדמות בדעתן כאילו סיפור המעשה עוסק בהן ח} שלא תדבר האשה בשבח שום אדם לבעלה.. וגם אל תספר בפני בעלה יופי שום אדם וכן לא תדבר ביופי שום אשה לפניו שלא יבוא להרהר ח"ו ט} שתהיה נזהרת בעצמה ואם יש בה איזה מום תכסה אותו מבעלה בכל מה שאפשר לכסות.. ואם היא חולה תתחזק בפניו וגם תדמה שאין גדול וחשוב בכל העיר כי אם בעלה דווקא - ואפילו שהוא פחות שבפחותים.. ותפציר בו שיקבע עיתים לתורה ותיתן דעתה על בניה להדריכם בדרך ה' י} תתרחק מקלות ראש ולא תהיה סקרנית.. ושלא תגלה דברים שבינה לבין בעלה ולא תהיה קנאית שבראותה תכשיטי חבירתה ולה אין - תאמר מי יתן שבעלה יהיה בעלי.. ובספר ראשית חכמה בדרך ארץ של נשים כתב שלא תצא האשה מדלתות ביתה אלא לצורך גדול עיין שם וכבר נאמר: 'ומׅלאו את הארץ וכבשֻֻֻה' וכו' - מלמד שהאיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק.. ועל כל פנים יש לציין שבזמנינו בוודאי מוכרחים לשנות קצת מהתנאים הנ"ל כמו למשל מה שכתב הרב זצ"ל: שלא תרבה לדבר בפני בעלה.. וכו' וכו' ואין לאף בעל מדומיין לצפות להתנהגות מושלמת כזו מאשתו כעת.. ובטח שלא לדרוש זאת בשלמות.. אלא שהובאו הדברים הנ"ל רק כדי לקבל הבנה איך הדברים היו צריכים להראות בעולם מתוקן.. וכך התפלל רבי נתן זצ"ל: ותשלח לכל אחד זיווגו ותהיה כרצונו ותהיה לו לעזר ולהועיל.. ולא תהיה מתנגדת אליו כלל.. ורק תהפוך רצונה אליו בשלום ואהבה באמת בלי עורמה ומירמה ובלי שום שנאה ושינוי רצון בלב כלל
וְאַתָּה בֶּן מֶלֶךְ נֵלְכָה וְנִסְּעָה
וְשָׁבוּ לְבֵיתָם
בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן
בת פלוני לפלוני
{יתכן שבת הקיסר חזרה בתשובה ולכן כעת היא נוהגת בבעלה כבוד וקוראת לו בן המלך - אך נראה שהיא עדיין מנהיגה אותו ואומרת לו מה צריך לעשות?! }
וכאן יש לבאר עניין זה על פי דברי המדרש:
'יש מי שזיווגו בא אצלו' - שבת זוגו כפופה אליו ובאה היא אליו שישאנה
'ויש מי שהולך אצל זיווגו' - שהוא הולך אליה לישא אותה
יצחק אבינו זיווגו בא אצלו יעקב אבינו הלך אצל זיווגו..
וידוע שיש לישראל ולקב"ה דין אשה ובעלה והוא יתברך אמר: שובו אלי ואשובה אליכם - שתפס השיטה כיצחק וישראל אומרים: השיבנו ה' אליך ונשובה - שתפסו השיטה כיעקב..
ובגמרא מובא: בת קול אומרת: בת פלוני לפלוני! כשיטת יצחק שתהיה היא מחזרת והולכת אצל הזכר לינשא לו..
ואכן מהתבוננות במקורות ובמדרשי חז"ל באמת רואים שיש זיווגים שהאשה כביכול מובילה ויש שהגבר מוביל ושניהם יכולים להיות אמת! אך רק בתנאי שהנקודה נשמרת ואחד לא "בולע" את נקודת השני..
והזכר נשאר זכר והנקבה נשארת נקבה! ואף שבאמת לפעמים האשה היא נשמת זכר - והזכר יכול להיות בו ניצוצות מנשמת נקבה.. וכבר נאמר בתורה הקדושה: 'לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שֹמלת אשה'! וכו'
ואפילו אם לפעמים מצד הנפש האשה גדולה ממנו - מצד הגוף הוא גדול ממנה! כי הוא בעלה והוא זן ומפרנס אותה וכו' והיא צריכה אליו..
ונרמז עניין זה במה שאמרה אביגיל לדוד: 'ועתה הברכה הזאת אשר הביא שפחתך' וכו' שדיברה על עצמה בלשון זכר: "הביא" במקום לומר הביאה בלשון נקבה.. ובכך רמזה לו: ששורשה זכר אבל בכל זאת קראה לעצמה מיד: "שפחתך"
ולכן אומרת הגמרא: בת פלוני לפלוני - ולא להיפך: פלוני לבת פלוני.. כדי לתלות הנקבה בזכר וללמדך שהנקבות יהיו טפלות לזכרים ולא להיפך!
והאשה צריכה להיות מרוצה להשפעת בעלה עליה כי אין האשה נקנית אלא מדעתה!
וכנ"ל בפרק ראשון שללמוד את האני שלו ולקבל את עצמו בכל מצב ועניין זו המעלה היותר גבוהה ורמה מכל המעלות באדם - ומובן לכל שבוודאי כבר בתחילת למידת האני ובתחילת החיפוש אחרי אור הנקודה על כל אחד ואחת לקיים ולקבל ולשמר ולגדל ולפאר את אופן בריאתו: זכר או נקבה - שהנקבה תחפש ותצמח כנקבה והזכר יחפש ויצמח כזכר!
ענוה לגבר
גבר אמיתי צריך לכבד לאהוב ולקבל את האשה שנתן לו הבורא יתברך כמו שהיא.. ועליו להיות זריז לקום מוקדם בבוקר לתפילה וללימוד התורה, ולהשתדל להביא פרנסה לביתו וכן עליו להיות נאמן לאשתו ולשמור על העיניים שלו ולהתחזק באמונה וענוה וכמובן לשמוע בעצת החכמים וכד' ואף בזמנים שלא כל כך מצליח לו והוא בעצמו מרגיש חלש עליו לשמור על הרצון ולהמשיך לחפש ולבקש ובזה הוא עדיין נקרא גבר אמיתי!
אכן לפעמים צריך הבעל דווקא לעמוד על שלו לטובת איזה עניין או כדי לשמור על הנקודה שלו וכד' וזאת על אף שעלול להיגרם צער כלשהו לאשתו לפי דעתה.. כי האשה בעצמה זקוקה למשילות בעלה עליה וכמו שכתוב בתורה: 'והוא ימשֺל בך' ולכן עליו להיות גבר להיות זכר או לכל הפחות להקרא בשם אדם.. ואף אסור לו להיות נמשל כפי שהנביא אמר: 'ונשים משלו בו' וכמבואר בגמרא: שמי שאשתו מושלת עליו צועק ואינו נענה עיין שם
אלא שבוודאי יש להזהר מאוד לנסות כפי כוחו להסביר את עצמו ולא לפגוע ולצער לחינם ח"ו והכל לפי העניין ובהתיעצות עם רבותיו
וכך יש לפרש את המובא בגמרא ברכות: שכשרצו למנות את רבי אלעזר בן עזריה לנשיא הוא ביקש להתייעץ עם אשתו.. והיא הקשתה עליו שלבסוף יעבירו אותו מהנשיאות.. והשיב לה.. והוסיפה להקשות שאין לו זקן לבן.. ומכאן לא נתבאר בגמרא איך הסתיימה שיחה זו.. אלא רק שנעשה נס ונהפך זקנו ללבן ואז כבר לא טרח להשיב לה אלא הלך וקיבל הנשיאות על דעת עצמו.. מבלי להמתין עוד.. כי הסיק שכן הוא רצון ה'!
ומובא בגמרא שבת: שרבי שמעון ובנו התחבאו בבית המדרש ואשתו היתה מביאה להם לחם ומים בכל יום.. ומסופר שחשש רבי שמעון שאשתו תגלה את מקומם אם יצערו אותה.. ולכן עזבו את בית המדרש ונחבאו במערה.. ומן הסתם כשבאה אשתו למחרת עם אוכל ולא מצאה אותם נצטערה מאוד.. ויש לומר בדרך צחות שאם היה זה בדורנו היו מורים לרבי שמעון שאסור לו לעזוב את המערה משום: "שלום בית" ואפילו אם היה נתפס ונהרג ה' יצילנו
ודע שיש אומרים שאדם הראשון אכל מהעץ בכפייה כי חוה הרימה צעקה וצווחה כזו שלא היה לו עצה להתנגד לה.. וכנ"ל שלא האמין בעצמו.. ולכן גם היתה התנצלותו באופן חמור אפילו יותר מהחטא - שהאשים את האשה במקום אשר הקב"ה ציווה עליו לא לאכול איזו אמתלא זו? והתוצאה ידועה
וכמובן גם הבעל צריך להקפיד מאוד מאוד לכבד ולשמור על נקודת אשתו הפרטית כי הנקודה שלה תלויה בו יותר! ואסור לו לנסות לבטלה ח"ו כי משילות אין פירושה השתלטות לרעה.. וגם האשה בעצמה צריכה לשמור על הנקודה שלה! ושבע נביאות היו לישראל: שרה מרים דבורה חנה אביגיל חולדה ואסתר - ואילו רחל ולאה לא נמנו - לפי שנבואתן היתה רק לעצמן! לנקודה הפרטית שלהן!
ולכן גם הנשים צריכות לדעת שעליהן להתקרב לקב"ה מעצמן! להתבודד כל יום שעה ולהשיג מדרגות קדושות כמו בתו של יפתח הגלעדי שהיתה סגורה בביתה ומתבודדת כל ימי חייה.. וכנ"ל מעניין סרח בת אשר ששמעה בזיונה ושתקה וזכתה שכל הגאולה היתה על ידה ונכנסה חייה לגן עדן וכמובא בזוהר: מעניין ההיכל של סרח בת אשר ושל בתיה בת פרעה ושל יוכבד ושל דבורה וכמה אלפי נשים שאיתן.. שזכו להיכל מיוחד!
פקוח נפש
האשה היא חצי גופו של הגבר כמו שכתוב: 'זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי' וכו' ומפני שהאשה תלויה יותר בבעלה והחיות שלה באה ממנו כנ"ל היא צריכה לקבל תשומת לב מתמדת מבעלה ועליו להקשיב לה ולהחמיא לה בכל יום ויום ולומר לה כמה שהיא מוצלחת ויפה וכמה הוא אוהב אותה באמת ולהיות סבלני אליה וכו' כמובא בגמרא: שעשרה קבים שֺיחה ירדו לעולם תשעה נטלו נשים ועוד מובא: שהנשים עם בפני עצמן הן.. ולעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו ובכבודה שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו! ואין אשה אלא ליופי ועליו לכבדה יותר מגופו! ואם היא מרגישה ח"ו שבעלה אינו אוהב אותה קרוב הדבר לפקוח נפש!
ודע שכאשה מרגישה בודדה דעתה עלולה להיטרף עליה - בין שבעלה מבודד אותה ובין שהיא מבודדת את עצמה ממנו.. כמובא בגמרא: בעניין בנות רב נחמן שלא רצו לצאת מהשבי.. ובגמרא: על אשה שביזתה את גופת בעלה ביום קבורתו לטובת שומר בית הקברות.. וכן מובא במדרש: שכשהרגו את שכם לא היתה דינה רוצה לצאת עד שנשבע לה שמעון שישאנה
מכל משמר נצֺר לבך כי ממנו תוצאות חיים (משלי ד כד)
דע שככל שהאדם ריק יותר ואין לו נקודה משלו כך הוא נאבק יותר "לבלוע" את נקודת האחר ואף אינו באמת יכול לאהוב או לוותר או לקבל אהבה או לקבל החלטה או לרחם או להציב גבול או לסלוח או להתחרט וכו' וכו'
ואכן כנ"ל יש חיוב לכל אחד מבני הזוג להזהר שלא "להיבלע" כי בסוף "הנבלע" עלול להתפוצץ בסערה או פשוט להפוך לאדם אדיש ורדום ח"ו שהנקודה שלו מתה לגמרי!
אולם יש לציין שבעניין שמירת תורה ומצוות בני הזוג כן מחויבים אחד לשני תחת שלטון התורה ואפילו "נגד שמירת הנקודה"
ומובא בגמרא: עפר לפיו של איוב שאמר: 'ומה אתבונן על בתולה' שהרי אברהם אפילו בשלו לא הסתכל היינו שאברהם אפילו בקרוב אליו ביותר - אשתו שנחשבת כגופו לא הסתכל להקיש ממנה אליו כי היתה לו ההכרה שכל אדם הוא עולם בפני עצמו!
וכדי לפשט את הדברים יותר ראוי ליתן לפחות דוגמא אחת: למשל אם האשה מבקשת מבעלה לעזור לה במטלות הבית שזהו בעיקר התפקיד שלה יהיה זה מכובד מאוד לעזור לה וזה בוודאי יעשה נחת גדולה מאוד לה' יתברך כי צריך לחלוק לאשה כבוד ביותר לאהוב אותה ולרחם עליה כנ"ל
אולם אם האשה דרכה לדרוש תמיד שרצונה ובקשתה לעולם יתמלאו או שלעולם יתמלאו מיד דווקא ברגע זה! מבלי להתחשב בנקודה של בעלה אזי אם הבעל יודע בעצמו שאינו יכול דווקא כעת לרצותה אלא רק בעוד חצי שעה למשל - אין לאשה להתעקש על כך או להתווכח איתו ולנסות להשתלט על חייו ואפילו אם כרגע בעלה לא עושה משהו מיוחד אלא רק מרגיש צורך סתמי לשבת בטל או לנוח וכד' וכן להיפך!
וכבר סיפר הכתוב בשבחו של דוד שאף על פי שבזה לו מיכל בלבה לא נרתע מכך והמשיך לפזז ולכרכר בכל עוז לפני ארון ה'
וכן נאמר: 'עת אשר שלט האדם באדם לרע לו' - רע לשולט ורע לנשלט!
ובעניין רבי חייא יש להאיר על מה שנהגו להביא ראיה משיטתו בגמרא שאין אשה אלא ליופי ואין אשה אלא לבנים ולתכשיטי אשה.. וכפי שנהג רבי חייא בעצמו כלפי אשתו שאף שהיתה מצערת אותו מאוד לא הציב לה גבול והיה מכבדה בכבוד מופלג ולא מעיר לה וכו' וכו' ומתוך כוונה טובה מסיקים מכך שכביכול רק כך היא דרכה של תורה ורק כך יש לנהוג כדי להשכין שלום..
ועל זה יש לומר: שבוודאי כל אדם רשאי לעשות כן - בפרט אם הוא מצליח לעשות זאת כבן חורין לשם שמיים ולא מחמת חולשתו.. ואולי אף מצווה יש בדבר בשביל יחידים ובפרט אדוננו רבי חייא רשאי היה לעשות כן לפי שיטתו שאין אשה אלא ליופי וכו' כנ"ל אלא שאין בדרך זו הוראה לרבים! ואף לפעמים הפסד וקלקול יש בה! ולכן צריך לדעת שהכל לפי העניין ועל פי עצת החכמים! כי באמת בגמרא מפורש אמרו שהמשנה חולקת על רבי חייא וגם בשולחן ערוך לא נפסקה הלכה כמותו
ובאמת רבי חייא עשה זאת מתוך בחירה חופשית אך בוודאי גם הוא ידע שאין הדבר נכון כהוראה לרבים ולפיכך דאג לברך את רב שינצל מאשה רעה כמבואר בגמרא
אך באמת לא הספיקה ברכתו וגם אשתו של רב היתה מצערת אותו.. וכשהיה מבקש דבר מאכל מסוים היתה בכוונה מכינה לו דבר מאכל אחר ואכן כשגדל בנו של רב היה הופך לאמו את דברי אביו כך שלבסוף קיבל אביו את המאכל שביקש באמת ומבואר שם שהסכים עמו רב שכן היה ראוי גם לו עצמו לנהוג.. כי מן הסתם אם היה הופך בעצמו את הדברים כדי לקבל את מה שביקש לא היה מצטער כל כך ואשתו אפילו לא היתה יודעת מכך וגם היא לא היתה מצטערת שזה בוודאי היה טוב לכולם בהתאם למצב שהיה..
והן אמת שבפרק זה מבואר אולי יותר על עניין שמירת נקודת הבעל.. אבל בוודאי ובוודאי שאין זה גורע מאומה מהחיוב היותר גדול שמוטל על כל אחד ואחד לשמור על נקודת אשתו ולכבדה וזה עיקר גדול מעיקרי היהדות! וכנ"ל וחלילה לפרש שכוונת הדברים היא שאין לכבד את האשה כל כך או שמותר לצער אותה וכו' ח"ו וה' יצילנו וכן חלילה לפרש שכוונת הדברים לומר שיש "שתי דרכים" בשלום בית וכד' ח"ו
אלא מפני שאמרו חז"ל: במקום שאין אנשים השתדל להיות איש נתבאר כאן אולי קצת יותר עניין נקודת הבעל - כי על שמירת נקודת האשה מדובר הרבה יותר בספרים הקדושים..