חיים משלו
בתחילת התקרבותו של רבי נתן ביזה אותו רבינו פעם אחת ואמר לו קצת בלשון בזיון: 'בנו של רבי נפתלי הירץ', 'חתנו של רבי דוד צבי הגדול' - כאומר לו שמפני שהוא בנם של גדולים הוא מחשיב עצמו לאברך חשוב ומכובד.. ובשעה שאמר לו כך רבינו ישב רבי נתן ואכל וכששמע זאת שתק והמשיך לאכול כאילו לא אמר לו רבינו דבר ופנה אליו רבינו שוב ואמר לו: כך? אדם אחר כשמביישים אותו הוא מפסיק לאכול ואילו הוא ממשיך לאכול?! ואף על פי כן המשיך רבי נתן לאכול ענה רבינו ואמר לו: נו אם כך מצווה אני עליך באמת שלא תאכל! ואז הניח רבי נתן את הכף ולא אכל עוד הדברים צריכים ביאור וכי רבי נתן התעלם חלילה מדברי רבינו? וכי הוא לא הבין שראוי לו להפסיק לאכול? אלא שרבי נתן בוודאי היה מקושר לנקודת האמת הפרטית שלו ולנקודה השייכת ללבו ולכן לא היו על לבו שום חרפות ושום בזיונות ששברו את לבו כנ"ל ולכן כאשר הוא שמע את דברי רבינו ז"ל הוא לא נבהל ולא התבלבל הוא לא חשב לעצמו: הנה האמת מתגלה הכל אצלי גאוה.. אני מחזיק מעצמי.. וכו' אלא הוא המשיך במה שהוא עסק בו ואפילו כשאמר לו רבינו שאדם אחר כבר היה מפסיק לאכול הוא המשיך לאכול כי לו היתה את האמת שלו ולא אמת של אדם אחר! ובוודאי עשה כן על דעת רבינו ז"ל ממש! עד לבסוף רבינו כבר ציווה עליו לעצור..
נקודת האמת 'וכאשר יתעורר רוחו לשוב אל ה' יתברך קשה לו מאוד להתפלל ולדבר דיבורים לפני ה' כי הם דהיינו הסטרא אחרא מסבבים אותו מכל צד ולכל אחד לפי עניינו.. ומחמת שאי אפשר לו להוציא דיבור לפני אלקים בדחילו ורחימו וחיות כראוי לכן כל הדיבורים והתפילות שהוא מדבר לא יוכלו לבקוע המחיצות והמסכים המבדילים לעלות למעלה ונשארים למטה תחת המסכים עד אשר יזכה וישוב באמת וידבר דיבורים הראוים להתקבל.. אך איך יזכה לכך? העיקר שהכל תלוי בו הוא אמת! לילך בדרך אמת לפי מדרגתו כי חותמו של הקב"ה אמת והוא יסוד הכל.. אך צריך שיהיה האמת אמת גמור ברור וצלול בלי שום דופי.. ואף לא יתנו לו לצאת ממקומו הנמוך עד אשר יזכה לדבר דיבורי אמת לפני ה'! והמשֹכיל המבין יש לו להתפלל כל ימיו שיזכה פעם אחת כל ימי חייו לדבר דיבור אחד של אמת לפני ה' כראוי! ויש בזה כמה מדרגות: מי שזוכה לבחינות אמת האמיתי אזי ה' אור לו ואזי הוא מאיר בעצמו כי נתלבש בו אור ה'..אך מי שעדיין לא הגיע למדרגה עליונה של אמת ועם כל זה הוא במדרגה של אמת אף כי אינו מאיר בעצמו מאחר שלא הגיע לאמת הנכון עם כל זה האמת הועיל שיוכל אחר להאיר בו.. ועל ידי עצה זו יכולים להיות איש כשר באמת כל ימי חייו כי תמיד איך שהוא יכולים להחיות את עצמו ולהחזיק את עצמו על ידי זה על ידי האמת שהוא אור ה' יתברך בעצמו' וזהו שנאמר לאברהם אבינו: 'לך לך' לך דווקא! שכל הילוכך ונסיעתך יהיה לך ואליך לבד! היינו לעצם נקודת האמת שזה עיקרך וחיותך כי עיקר האדם הוא הנשמה הקדושה שבו שזה כל האדם כמו שכתוב בספרים ומובא בדברי רבינו ז"ל שמה שנקרא אצל האדם: "אני" הוא רק עצם הנשמה כי בשר האדם נקרא "בשר אדם" ועיקר האדם הוא הנשמה והנשמה היא חלק אלוקי ממעל שהוא עצם האמת וזהו שנאמר: 'לך לך', היינו שתלך לך לעצמך דהיינו לעצם האמת שלך המושרש בך שרק זה נקרא "אני" כשהאדם מדבר על עצמו וכן רק זה נקרא "אתה" או "לך" כשמדברים עמו לנוכח היינו שבכל הילוכך בגשמיות ורוחניות תלך רק לך לעצמך לעצם נקודת האמת המושרש בך ולא תסתכל על שום הסתות ופיתויים של השקר המחשיך פני הבריות עד שקשה מאוד לעמוד עליהם מי שאינו משתדל לחוס על עצמו לחפש תמיד האמת לאמיתו לבל יטעה את עצמו וצריך כל אחד לחפש את האמת שלו בכמה מיני חושך ושקרים הנמשכים בעיקר משלושה עניינים והם על פי הנאמר לאברהם: 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך': מארצך: דהיינו מהעיר והמדינה שנתגדל בה כי זה ידוע שהקליפה קדמה לפרי ובכל ארץ ובכל מקום אף על פי שיש שם הרבה טוב אבל יש בכל מקום כמה מיני חשכות המחשיכים את האמת דהיינו מה שבכל ארץ רובם רודפים אחר תאוות ובפרט אחר הממון והכבוד וכו' כאילו זה הדרך ניתן מסיני חס ושלום וצריך להתרחק מזה ולצאת מארצך ותלך לך לעצמך לנקודת האמת שזה עיקר עצמך כי אם תסתכל על האמת תבין היטב כי לא זה הדרך לבא לתכלית הנצחי לעולם הבא
וממולדתך: דהיינו שיצא מהרע והחושך שיש בו מצד ההולדה בחינת: 'הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי' וכו' ובזה יש גם כף זכות על עצמו כפי שטען דוד בפסוק זה כשהוכיחו נתן הנביא על מעשה בת שבע.. ומבית אביך: שהוא משפחתו כי יש כמה שטויות ושקרים שנדבק בו מצד משפחתו שמחזיקים עצמם למיוחסים גדולים וכאילו כל הכבוד שייך להם וכיוצא בזה שאר שטויות ובלבולים ומכולם ציווה לו ה' יתברך שיצא וילך מהם לך דווקא דהיינו לעצמך.. שהוא עצם נקודת האמת שהוא כל האדם כנ"ל.. וכמובא בספר "סיפורי מעשיות" במעשה מחכם והתם שאמר התם: זה מעשה שלו וזה מעשה שלי.. כי אף על פי שהאמת הוא אחד אבל מצד שינוי המקבלים יש שינויים רבים בעניין האמת ואין האמת של אדם זה דומה לחבירו וכן אין שעה דומה לחבירתה: כי זה האדם צריך להתגבר על ידי האמת בתורה ועבודה, וזה צריך להרבות בצדקה, להחזיקו וכו' וזה עוסק במצווה אחרת בגמילות חסד וכיוצא בזה.. וכן באדם אחד יש חילוקים רבים בין יום לחבירו ובין שעה לחבירתה: שבשעה זאת מתפלל, ובשעה זאת לומד, ובשעה זאת עושה משא ומתן, ובשעה זאת אוכל או מדבר עם בני אדם, וכיוצא בזה שינויים רבים לאין מספר.. והעיקר שכל שעה ושעה בכל מה שעובר עליו ובכל מה שעוסק יהיה הכל באמת לאמיתו כפי אותה העת והשעה וכפי האדם וכל זה אי אפשר לבאר אך החפץ באמת יבין בעצמו.. והכלל שאין שעה בעולם שלא יוכל להאיר לעצמו על ידי האמת אף אם החושך מסבב אותו כמו שמסבב כי אמת ה' לעולם! ועל כן תפילת ערבית שתיקן יעקב הוא רשות כי כבר כתבנו שיעקב דווקא תיקן תפילת ערבית מחמת שהוא עצם האמת ביותר שיכול להאיר אפילו בתוך תוקף חשכת לילה וכו' ועל כן תפילת ערבית רשות כי עצם האמת אי אפשר לקובעו חובה כי עיקר תיקון התפילה הוא על ידי אמת אבל בתוקף החושך אי אפשר לבאר ולפרש האמת רק שכל אחד צריך לפנות אל האמת כפי מה שהוא בבחינת: 'ודובר אמת בלבבו' שזהו בחינת רשות שאין האמת קבוע רק הכל לפי העניין והשעה כפי מה שמשער בלבו.. וזה שנאמר: 'למה זה תשאל לשמי' כי שמותינו משתנים לפי השליחות שמשתלחים לזה העולם שהכל בשביל הבחירה שצריך יעקב שהוא בחינת אמת לעמוד עם האמת שלו כנגד כל הנסיונות והמבוכות